ציורי ילדים מלמדים אותנו רבות על הילד המצייר ועל עולמו הפנימי, תכונותיו ומצבו הרגשי. ע"י הציורים ניתן לראות את מעלותיו וכישרונותיו של הילד, את התפתחותו הקוגניטיבית, מידת היצירתיות והדמיון שלו ואת יכולתו המוטורית. כמו כן, ניתן ללמוד מתוך הציורים כיצד הילד תופס את מעמדו בחברה או במשפחה, כיצד נכון לגשת אל היד מבחינה חינוכית ורגשית, מה יחסו של הילד לגבולות ומה יכול לעזור לו לתקשר נכון עם סביבתו.

הציור מאפשר לילד לבטא את עצמו בחופשיות רבה וללא מילים, בצורה ישירה וללא תיווך. זהו כלי ספונטני שבאמצעותו הילד מבטא את עצמו ומשדר מסרים בלתי מילוליים ובכך יכול להוציא תכנים, גם כאלו שאינם במודע שלו.

כדאי לתת לילד לצייר ציורים חופשיים, ללא הגבלות או הוראות, וללא הנחיה באיזה כלי כתיבה להשתמש. הילד יוכל לבחור בעפרון / עט / לורדים / צבעי פסטל / פנדה ועוד.

חשוב להבין, שלא מומלץ לאבחן עפ"י ציור בודד של הילד, שכן יתכן שהילד היה במצב רוח לא טוב באופן זמני / העתיק ציור מחבר / לא היו לו מספיק צבעים לידו, ועוד. רצוי לבדוק מספר רב של ציורים, וכך יש אפשרות להצליב נתונים ולבדוק אילו סימנים חוזרים על עצמם. אבחון כזה הינו מדויק יותר ואמין יותר.

אילו סימנים מאותתים לנו לשים לב?

1. לחץ הקו

• לחץ חזק מאד: לחץ חזק מאד, נחרץ, או עבה במיוחד, יכול להעיד על כעס, תסכול או מתח.
• לחץ חלש מאד: לחץ חלש ורפה יכול לנבוע מסיבה פיזיולוגית, כגון טונוס שרירים נמוך, חולשה ועוד. אם אין סיבה כזאת, זה יכול להעיד על חוסר ביטחון, תחושת חוסר אונים או פחד.

2. רגרסיה בציור

נסיגה בשלבי הציור של הילד נקראת רגרסיה, ז"א – ילד שצייר ברמה מסוימת תואמת גיל, אך לאחר תקופה חוזר לצייר ברמת גיל נמוכה יותר. מצב כזה אינו תקין, ויכול להעיד על קושי של הילד להסתגל למצב עכשווי, וצורך שלו 'לחזור אחורה' – למקום בטוח ומוגן.

3. השמטת אברים חשובים בציור דמות – השמטת אברים כמו ידיים, רגליים, עיניים ופה – יכולה להעיד על קושי בתקשורת, תחושת חוסר מסוגלות, פחד או קושי בהבעת רגשות, פחד לספר סוד שמעיק, קושי בדימוי גוף. כמובן שתלוי אילו אברים הילד השמיט, ומה המסר הנוסף העולה מן הציור.
4. דמויות אנושיות מפחידות ואלימות – ציור של דמויות מפחידות, מפלצות ודמויות מעוותות, יכול להעיד על תחושה של פחד, על חשיפה לאלימות, תחושת סכנה וכן קושי ופחד מהתמודדות עם הסובב. גם ציור של אברים בצורה מעוותת ו/או מוגזמת, יכול להעיד על כך.

צריך לקחת בחשבון, שיש ילדים הנוטים לצייר דמות מפחידה, לא מתוך מצוקה, אלא מתוך חשיפה לדמויות כאלה בספרים או במדיות השונות.

5. ציור בשולי הדף – כאשר רוב הציור או חלקים חשובים ממנו, מצוירים בשולי הדף ובמרכז הדף יש חלל גדול, זה נראה שכביכול הציור לא רוצה לבלוט, ועל קיומו של חסר כלשהוא. הדבר יכול להעיד על תחושת חוסר שייכות, תחושת איום מהסביבה וחרדה חברתית, הרגשת חוסר ערך עצמי, ותחושה של המצייר שנוכחותו אינה משמעותית.

ציור בשולי הדף נותן למצייר תחושת הגנה ובטחון, כעין הישענות על דבר מוכר.

6. ציור מוקפד באופן מוגזם – לעיתים ניכר שהמצייר הקפיד הקפדה יתרה שהציור יצא מושלם, כגון: צביעה בצורה מדויקת במיוחד, שימוש בקווים ישרים באופן מוגזם, שימוש בסרגל, שימת לב מרובה לפרטים קטנים, ובאופן כללי נראה כי הציור מושקע במיוחד. השקעה כזאת יכולה לנבוע מצורך של המצייר – להתנהל בצורה מושלמת ופרפקציוניסטית, להיות מושלם, לא לאבד שליטה ומפחד לא לטעות לעולם.

מובן, שיש צורך לשים לב, האם התופעות הן חד פעמיות או שהדבר חוזר על עצמו, וכן לזכור –  שלא ניתן לקבע שקיים סימן מצוקה על סמך ציור אחד או סימן בודד, אלא יש צורך לבדוק ולאבחן מספר ציורים ו/או כתבים, ולשקלל אותם.